אחריות הורית והסדרי שהות

כשהורים נפרדים, הילדים לא נפרדים מאף אחד. זה העיקרון שמנחה אותי בכל תיק של אחריות הורית והסדרי שהות, ואני פועלת כדי שגם המערכת המשפטית תתייחס אליו ככה.

המשפט הישראלי עבר בשנים האחרונות שינוי משמעותי: המושגים "משמורת" ו"הסדרי ראייה" נדחקים לטובת "אחריות הורית משותפת" ו"חלוקת זמני שהות". זה לא רק שינוי של מילים — זה שינוי של תפיסה. הגישה החדשה מכירה בכך ששני ההורים חיוניים לילד, ושחלוקה שוויונית של זמנים ואחריות היא נקודת המוצא, לא החריג. ועדת שניט ביטלה את חזקת הגיל הרך, וקבעה שמעתה ההכרעה תתבסס על טובת הילד הספציפי — לא על הנחות מוקדמות.

בפועל, אני עוזרת להורים לעצב סדר יום שעובד: מי לוקח בבוקר, מי מחזיר מחוגים, איפה חגים ובתי ספר, מה קורה בחופשות. לפעמים ההסכמות מגיעות בשיחה, לפעמים צריך את בית המשפט — ובשני המקרים, אני דואגת שהקול של הילדים יישמע. כי הסדר שהות טוב הוא לא זה שמחלק זמן — אלא זה שנותן לילדים יציבות, ביטחון, ותחושה שגם אם הבית השתנה, האהבה לא.